<h1>ספר מצות זמניות הלכ' יוה"כ שער רביעי</h1>
<h2>דף פז:</h2>
צריך כל המאמין חסיד להתפלל תפלת מנחה עי"כ י"ח ברכות. וכשיגמור התפלה קודם שיעשה ג' פסיעות יאמר ודוי. וזה תיקונו, תבוא לפניך תפלתנו וכו'. אחר כך מה נאמר לפניך יושב מרום, שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותמחול ותסלח לכל פשעינו. אחר כך על חטא. אחר כך על חטאים. אחר כך סקילה שריפה עד ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח. אחר כך אומר היחיד אלהי עד שלא נוצרתי. ואומר ש"ץ אדיר ונאור. אחר כך ויעבור וקדיש שלם. וכתב ר' יצחק ן' גיאת זל"ה כי ש"ץ יאמר הודוי בברכת סלח לנו כמו בתענית שיש לו לומר סלח לנו מלכנו ע"י רחמיך הרבים סלח לנו אבינו. אחר כך ויעבור. אחר כך הודוי על הסדר שאמרתי עד ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח וישלים התפלה. וזהו התיקון הנכון, כמו שאמרנו בסוף תלמוד יומא ת"ר מצות ודוי עיוה"כ עם חשכה אבל אמרו רבנן צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו עליו [וכו'] והיכן אומרו לאחר תפלתו, ואם ש"ץ הוא אומרו בשומע [תפלה] והוא הנכון.
תיקון ערבית מוציא ש"ץ ס"ת ועומד בפתח ההיכל ויברך שהחינו, כאחז"ל והלכה אומר זמן בר"ה ויוה"כ. והטעם אשר אין היחיד אומר זמן אחר תפלתו על הכוס, הוא מפני שאם אומרו חייב עצמו לצום, ולא יוכל לטעום היין, ואז תהא הברכה לבטלה. לזה תיקנו הראשונים ז"ל שיתחיל בו ש"ץ בבית הכנסת. ואחר כך יאמר כל נדרי. ואין לזה עיקר בתלמוד, אך הגאונים תיקנוה על הנוסח הכתוב בסידורים. אך הנוסח הנכון הוא בסידור רבינו סעדיה ז"ל, וזה הוא, כל נדרי וחרמי ואסרי ושבועי וקונמי שנדרנו ושהחרמנו ושאסרנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשותינו מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה הבא עלינו לטובה בכולן חזרנו בנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר, ואם חרם חרמנו אין כאן חרם, ואם איסר אסרנו אין כאן איסר, ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, ואם קיום קיימנו על נפשותינו אין כאן קיום, בטל הנדר מעיקרו, בטל החרם מעיקרו, בטל האיסר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה, [בטל הקיום מעיקרו], אין כאן לא נדר ולא חרם ולא איסר ולא שבועה ולא קיום, יש כאן מחילה וסליחה וכפרה, כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל [ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה]. וחוזר אותו ג"פ. אח"כ אומר והוא רחום וברכות ק"ש. ובהשכיבנו אומר ופרוש עלינו. ואם היה ליל שבת אומר אחריו ושמרו בני ישראל וקדיש עד למעלה [—עד לעילא וכו']. ומתפללין ערבית כמו תפלת ר"ה, זולתי חילוף שם היום, כי במקום את יום הזכרון הזה את יום טוב מקרא קודש הזה יאמר את יום הכפורים הזה את יום סליחת העון הזה את יום מקרא קודש הזה. ואם היה שבת יקדים את יום המנוח הזה וחותם השבת וישראל ויום הכפורים. ואחרי אתה בחרתנו אומר אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו. והודוי אחר התפלה כמו בתפלת מנחה, ואחר כך אומר ש"ץ קדיש עד למעלה [—לעילא וכו']. ואם היה ליל שבת יאמר קודם הקדיש ויכולו וחוזר התפלה מעין שבע מגן אבות בדברו. אחר כך אומר פסוקי דרחמי ופזמונים הנאותים לליל יום כפור. אחר כך הסליחות על זה הסדר, רחמנא, אנשי אמונה, חטאנו צורנו, עננו אבינו עננו, אל רחום שמך, י"י עשה למען שמך, אלהינו שבשמים, ויעבור. אחר כך אל תעש עמנו כלה, ג' ודויין. אחר כך מה נאמר לפניך, על חטא, על חטאים, סקילה שריפה, אדיר ונאור, ויעבור, קדיש שלם, תענו ותעתרו מן השמים. אחר כך יתחיל אשרי האיש עד לבטח תושיבנו. אחר כך אומר קדיש תתקבל.
תיקון שחרית פותח החזן מאה ברכות כמו בשבת עד סוף יושב בסתר. אחר כך אומר המזמורים של היום. וזה סדרם, תפלה לדוד שמעה י"י צדק, לדוד אליך נפשי אשא, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, למנצח מזמור לדוד שיר, למנצח לבני קרח מזמור רצית, תפלה לדוד הטה י"י, לדוד ברכי נפשי, אשא עיני אל ההרים, שמחתי באומרים לי, אליך נשאתי את עיני, לולי י"י שהיה לנו, ממעמקים [קראתיך] י"י, הללויה הללו את שם י"י, מזמור שירו לי"י שיר חדש, הודו לי"י כי טוב. אחר כך ברוך שאמר ומזמורים של חול ונשמת כל חי, וברכות שמע כמו בשבת עד גאל ישראל. ומתפללין תפלת לחש כמו תפלת ערבית. וחוזר ש"ץ התפלה, ולכשיגיע לסוף מחול לעונותינו יאמר אל תעש עמנו כלה בג' וידויין, ויסדר ודוי גדול אחרי אשמנו מכל עם. אחר כך מה נאמר לפניך עד סוף אדיר ונאור. וחוזר ליעלה ויבא וגומר התפלה, ואומר ואתם הדבקים קודם ובספר חיים, ובמוסף ובנעילה כמו כן. ואינו אומר במנחה. אחר כך קדיש שלם ותענו ותעתרו מן השמים. ואחר כך מערב מה שירצה מן הפזמונים והסליחות על הסדר שכתבנו בערבית. ויאמר קדיש שלם, ומוציא שני ספרי תורות כמו שנזכיר בשער הסמוך לזה. אחר כך מתפללין תפלת לחש של מוסף. וצריך לש"ץ שלא יבושש תפלת מוסף עד שעת המנחה, כי אם יאחר עד שעת המנחה יהא חייב להתפלל תפלת מוסף [אחר תפלת המנחה] הפך התיקון והסדר. כי מי שיש עליו חיוב שתי תפלות חייב להקדים התפלה אשר [היא] בזמנה על התפלה שעבר זמנה. וגם אמרו המתפלל תפלת המוספין אחר שבע [שעות] עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו.
תקון תפלת מוסף כמו תפלת ערבית, אלא יש לו להוסיף אחרי אתה בחרתנו, מפני חטאינו, ואומר "ולא כהן גדול שיכפר בעדנו", כי עבודת יום הכפורים לא תיעשה אלא ע"י כ"ג. וכשיגיע אל "כמו שכתבת עלינו בתורתך ע"י משה עבדך" אומר עלינו לשבח עד ופי יגיד תהלתך. והודוי כמו בשחרית. אח"כ חוזר ש"ץ התפלה, וכשיגיע לופי יגיד תהלתך יאמר אלהינו ואלהי אבותינו היה עם פיפיות עמך בית ישראל עד ורחמתי את אשר ארחם. אחר כך סדר העבודה. אח"כ מחול והודויים. וגומר התפלה כמו בשחרית, ואומר קדיש שלם. אח"כ תענו ותעתרו. אח"כ יערב מה שירצה מן הפזמונים והסליחות. אחר כך קדיש שלם.
תיקון תפלת מנחה אשרי ובא לציון, קדיש עד למעלה. ואני תפלתי כמו בשבת. ומוציא ס"ת. ונזכיר הפרשה וההפטרה בשער הסמוך לזה. ומתפללין תפלת מנחה כמו ערבית ושחרית אות באות. וחוזר אותה ש"ץ כמו בשחרית, זולתי שיניח רצה ויתחיל ואשי ישראל. וגם לא יאמר ברכת כהנים. ואם היה שבת יאמר צדקתך.
תיקון תפלת נעילה צריך להתפלל אותה קרוב להערב השמש, כאומרם בירושלמי [ברכות פ"ד ה"א] מאי נעילה ר' יוחנן אמר נעילת שער היכל. ופירושו שהוא קרוב להערב שמש שלא יראה ממנו שום דבר כי אם במקומות הגבוהים כמו ראש דקל. [הוא] אומרו [ירושלמי שם], כד הוי שמשא בריש דיקלא. תיקנוה כמו שאר התפלות, זולתי שיאמר במקום "כתבינו בספר חיים", "חתמינו בספר חיים", ובמקום וכתוב לחיים וחתום לחיים, ובמקום נזכר ונכתב נזכר ונחתם. ואח"כ וידוי ומה נאמר לפניך יושב מרום. אחר כך אומר מה אנו מה חיינו עד השיבו וחיו. אחר כך כי אתה סלחן לישראל עד סוף התפלה. אחר כך חוזר ש"ץ התפלה ואומר כתר כמו במוסף. והודויין אחרי מחול כמו בשאר התפלות. ויאמר מה אנו כמו יחיד עד ומבלעדיך אין לנו מוחל וסולח. אחר כך אדיר ונאור ומשלים התפלה, ואומר ברכת כהנים, ואומר ואתם הדבקים, ובמקום היום תכתבנו אומר היום תחתמנו לחיים. אח"כ קדיש שלם. אח"כ תענו ותעתרו מן השמים.
תפלת ערבית כמו תפלת החול, ואומר אתה הבדלת באתה חונן. ואומר קדיש שלם. ואחר כך לוקח כוס של יין בידו ונר דלוק מן קודם הכנס יום כפור ויברך בפ"ה ובורא מאורי האש המבדיל בין קדש לחול. והטעם אשר בגללו צריך ברכת מאורי האש במוצאי יוה"כ הוא מפני שאסור להשתמש ביום הכפורים באש. זולתי שיש הפרש בין מוצאי שבת ובין מוצאי יום הכפורים, כי במוצאי שבת יברך על נר דלוק מחדש לאות על שנברא האש במו"ש, ובמוצאי יוה"כ אין מברכין אלא על האור ששבת, לאות על כי הוא אסור להבעיר אש ביוה"כ [פסחים נ"ד ע"א], ונהגו רוב ישראל לתקוע שופר סימן קשר"ק אחר ההבדלה במוצאי יום הכפורים. ואין זה בתורת חובה אלא מנהג. ואמרו כי הטעם לזה כדי לערבב את השטן, מפני שאין לו יכולת להשטין על ישראל ביוה"כ, כמו שאמרו בסוף תלמוד יומא כל השנה יש רשות לשטן להשטין זולתי ביוה"כ שאין לו רשות שנאמר יגער י"י בך השטן [השטן] בגימטריא שס"ד כמנין ימות החמה חסר חד דהוא יומא דכיפורי, וכשעבר היום חוזר להשטין, גוערין בו ומערבבין אותו. ואחר תקיעת השופר יאמר "לך אכול בשמחת לחמך". ואם מוצאי יוה"כ ליל ראשון אומר קודם הבדלה "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי". וסדר קדושה וקדיש שלם. וקצת החסידים המדקדקים במצות נהגו יוה"כ לעמוד מעומד כל היום, [לפי] שהיא עבודה, ועבודת הכהן היתה מעומד, ככתוב לעמוד לשרת בשם י"י. ובפרקי רבי אליעזר [יש] סמך לזה המנהג, ראה סמאל שלא מצא עון לישראל ביוה"כ אמר לפני הקב"ה רבש"ע יש לך עם כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחפי רגל אף ישראל יחפי רגל ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין להם אכילה ושתיה כך ישראל עומדים בלי אכילה ושתיה ביום הכפורים, מה מלאכי השרת אין בהם ישיבה כך ישראל עומדים על רגליהם ביום הכפורים, מה מלאכי השרת שלום מתוח ביניהם כך ישראל שלום מתוח ביניהם ביוה"כ, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא ביוה"כ, והקב"ה נוטל עדות הקטיגור על ישראל ומכפר על עונותיהם שנאמר [ויקרא ט"ז] כי ביום הזכר יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו.
